ראיון ׳במחנה׳ עם חווקה ויחזקאל רבן, 1966. המראיין: נחמן שי

מאת: ירין רבן / פייסבוק / 8 באפריל 2021

אודים שהפכו ללהבה. הבוקר מצאתי בארכיון לוחמי הגטאות תיעוד של שיחה משפחתית שנערכה בסלון ביתם של חווקה ויחזקאל רבן ב-1966. המראיין: נחמן שי, כשהיה חייל סדיר ב׳במחנה נח״ל׳ והרבה לפני שנהיה דובר צה״ל, חבר כנסת ושר בממשלה. הוא מתאר את הקיבוץ.

״בחוץ הילכו נערים ונערות כשמגבות תלויות ברישול על כתפיהם, מן הרדיו בקע קולו ההיסטרי של שדרן משחק כדורגל. בתוך החדר, ממוצע, לא מהודר - שררה אווירה שונה לחלוטין״.

משפחת רבינוביץ: האב יחזקאל, האם חוה, הבן בני (13), הבת רזי (11), והבת מאיה (3) הסבו לשיחה קשה ומתישת-כוחות, לפחות עבור חלקם. שיחה בה עמדו האם והאב להסיר את הלוט מעל חלקים מעברם. שהרי את הכל אי-אפשר לספר לא ביום, לא ביומיים, אפילו לא בשנה...״

[חוה, זו חווקה פולמן רבן - Chavka Folman Raban. הבן בני הוא אבי, בני רבן זכרונו לברכה. רזי ומאיה הן דודותיי שחיות בקיבוץ לוחמי הגטאות. סבא יחזקאל נפטר בגיל 90 ב-1998. במהלך הראיון מזכיר המראיין את מספרה של סבתא שוב ושוב לצורך רטורי. ״32291 - ח-ו-ה פ-ו-ל-מ-ן״]

״פותח בני - נער מוצק, שמנמן, שחום, בעל עיניים כחולות ונוטה מנסחי-מבוגר:

איפה הייתם ערב פרוץ מלחמת העולם?״

סבתא עונה: ״האמא שלך, בני, הייתה בת 15 בדיוק. גרתי בוורשה עם אבא ואמא ושני אחים. כמו כל הנוער חיפשתי חוג או תנועה רצינית, כך התקרבתי לתנועת דרור. למדתי בבית ספר יהודי, והאחים - בטכניון. הבית היה כולו ציוני אך רחוק מאוד ממחשבה לעלות ארצה. מבין בני?״

רזי, בעלת קלסתר פנים שונה, בהיר, מאורך צמה חבוקה בסרט מקפצת מאחור, ביישנית כלשהו: ״ואתה אבא?״

סבא יחזקאל (״בעל שיער מאפיר, חוטם נשרי,שני חריצים חוצים את פניו לאורכם״) עונה: הייתי פעיל במרכז ״החלוץ״ בוורשה, בארגון ההעפלה. וממשיך לספר עוד... ״ביולי 1939 החלטתי ללוות את אחת מהאוניות ארצה, הצטרפתי לאוניה...״ ורזי מתפרצת: ״קולורדו!״. יחזקאל ממשיך בסבלנות, ״נכון רזי, קולורדו״.

״ממשיך בני, באותו טון חוקר, תאב דעת: ואיך נפלה עליכם המלחמה, בהפתעה גמורה?״ וסבתא מספרת על האנטישמיות שלפני המלחמה, ואחר כך על הגטו, והמעצר, ואושוויץ והשחרור.

וכך ממשיכים תשעה עמודים של שיחה משפחתית, הילדים חוקרים את הוריהם על עברם ואלה עונים. כנראה הפעם הראשונה שהילדים שומעים את סיפורם של הוריהם. המראיין מתרשם ש״עד כאן היו השאלות מגששות, רוצות להבין רקע לקראת מה שעתיד היה להתגלגל ברגעים הבאים. התברר כי בני ורזי קלטו עם השנים קטעי סיפורים על כל אשר עבר על הוריהם בשנות המלחמה. שיחה זו, כך הודו עם סיומה, חידשה להם הרבה״.

אני אוהב ארכיונים.